החלטה בתיק בר"ע 45720-05-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.      לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 5.5.2013 (השופטת אורנית אגסי; עב 3390-05-12), בה התקבלה בקשתה של המשיבה, ונקבע כי על המבקש לכמת את תביעתו.

2.      הרקע לבקשה:

2.1.  המבקש עובד במשיבה מאז שנת 1979 בתפקיד מנהל להקת המחול הגרוזינית. המבקש הוא "עובד ותיק", לעניין תחולת הסכם מרץ 1999 בנוגע לחריגות שכר בשלטון המקומי.

2.2.  המבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו על עבודתו חל פרק משנה 101 לחוקת העבודה; המבקש הועסק בלמעלה משליש משרה, היינו מעל 10 שעות עבודה שבועיות; המבקש זכאי לכל התוספות המחלקתיות כפי שנהוג במשיבה, ובכלל זה לדרגה התואמת את ניסיונו וותקו המקצועי לפי סעיף 101.35 לחוקת העבודה או כל דירוג אחר המקובל אצל המשיבה; המבקש זכאי לתשלום מלוא זכויותיו בגין שנות עבודתו, בהתאם להכרה במעמדו של מדריך המועסק בלמעלה משליש משרה; המבקש זכאי לכל הגמולים, ובכלל זה גמול ניהול, גמול ביגוד/תוספת ביגוד, הזכויות הסוציאליות לפי פרק 101 לחוקת העבודה וכן ההפרשות הסוציאליות, ובכלל זה פנסיה תקציבית, קרן השתלמות וכל זכות אחרת.

2.3.  המשיבה הגישה בקשה להורות למבקש לכמת את תביעתו, וכן חזרה על בקשתה זו בכתב ההגנה.

2.4.      בהחלטה מיום 5.5.2013 קיבל בית הדין את בקשת המשיבה וקבע כי על המבקש לכמת את תביעתו. נפסק כי תביעת המבקש היא תביעה לקבלת גמולים ותוספות מהמשיבה; אם לא תכומת התביעה וייקבע כי על המבקש חל סעיף 101 לחוקת העבודה, אזי המבקש יהיה זכאי לזכויות כספיות; מעבר לכך, אף אם תחול חוקת העבודה, אין משמעות הדבר כי המבקש זכאי באופן גורף לכל הרכיבים הכספיים הנטענים; המבקש אינו חולק כי חלק בלתי נפרד מתוצאת תביעתו היא תמורה כספית בגין הרכיבים להם טוען. לכן, התביעה היא תביעה כספית שיש לכמתה; בהתאם לפסיקה, במקרה הנדון התביעה לא תפוצל לתביעה הצהרתית ולאחריה תביעה כספית; לכן, על המבקש לכמת את תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם.

       החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפני.

3.      בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי המקרה הנדון הוא חריג לכלל בדבר כימות התביעה, שכן מתקיים אינטרס לגיטימי וממשי כדי לחרוג מהכלל; המבקש, המועסק למעלה מ-30 שנים במשיבה, אינו יכול לכמת את תביעתו באופן מדויק ומלא, שכן אין באפשרותו לדעת באופן מדויק ומלא את ההצמדה של תנאי השכר לפי סעיף 101.171 לחוקת העבודה; בענייננו מתקיים החריג לכלל של כימות התביעה: המבקש עדיין מועסק בעבודתו, והתביעה הוגשה במהלך קיומם של יחסי העבודה; המחלוקת בין המבקש לבין המשיבה היא בנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי (חוקת העבודה), ולמעמדו של המבקש, ומתייחסת גם לזכויותיו העתידיות של המבקש; זכויותיו העתידיות של המבקש ייגזרו בהינתן סעד הצהרתי לתחולת פרק משנה 101 לחוקת העבודה על העסקתו, ובהינתן סעד הצהרתי בדבר חלקיות משרתו; המשמעויות הכספיות הן אינצדנטליות לשאלת המעמד של המבקש לפי חוקת העבודה.

4.      בתגובה לבקשת רשות הערעור טענה המשיבה כי כאמור בכתב ההגנה היא מוכנה לשלם למבקש לפי חוקת העבודה, וכי מחישוב שערכה השכר המשולם למבקש בהתאם לעקרון "צילום המצב" ולפסיקה בעניין הסכם מרץ 99' עולה על השכר המחושב בהתאם להוראות חוקת העבודה; החלטת בית הדין האזורי סבירה, ותביא לכך שלמבקש יתברר ששכרו גבוה מהשכר לו הוא זכאי לפי חוקת העבודה, ואם הוא עדיין יסבור שהוא זכאי לסכומים גבוהים מאלה ששולמו לו, יהיה ברור מה גדר המחלוקת, המשיבה תוכל להתמודד עם תביעתו, ובית הדין יוכל לפסוק עניינית מה השכר שהמבקש זכאי לו; המבקש מבוטח בפנסיה תקציבית, משולמים בגינו כספים לקרן השתלמות והוא מקבל דמי חופשה ודמי הבראה; סעד הצהרתי אינו ניתן כדבר שבשגרה, אלא כפוף לשיקול דעת בית הדין. על המבקש הנטל להוכיח כי הסעד ראוי בנסיבות העניין, והוא לא הרים את הנטל; בהיעדר כימות יש כדי להביא להתחמקות לא צודקת של המבקש מתשלום אגרת בית הדין; אמנם, בפסיקה נקבע כי יש מקרים חריגים בהם פיצול הדיון אפשרי, אך במקרה הנדון אין מחלוקת בעניין תחולת חוקת  העבודה על המבקש, התביעה מתייחסת גם לגבי העבר, והמבקש לא הצביע על אינטרס לגיטימי ממשי וראוי שיש בו כדי להצדיק את אי כימות התביעה בגין העבר; לפיכך, המקרה אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם יש להתיר ניהול תביעה לסעד הצהרתי.

5.      לאחר בחינת טענות המבקש, תגובת המשיבה ותשובת המבקש (בה חזר המבקש על טענותיו בבקשה) וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

6.      אכן, בהתאם לפסיקה, לכלל לפיו יש לכמת את כתב התביעה יש חריגים:

"דרך המלך בשמיעת תובענות היא לשמוע את ההליך כולו, מעשה מקשה אחת. פיצול הדיון בהליך אפשרי רק במקרים חריגים, כגון מקרים בהם מוגשת התובענה במהלך התקיימותם של יחסי העבודה. לאמור, יחסי העבודה לא נותקו והמחלוקת הניטשת בין העובד למעסיקו היא בנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי, או למעמדו של העובד ובמיוחד כן לצורך זכויות עתידיות."

(ע"ע 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים - רשות שדות התעופה, 30.1.2006; ראו גם ע"ע 151/05 חיים טולדנו - עיריית נצרת עילית, 26.2.2007)

7.      אולם, במקרה הנדון, לא מתקיים החריג לדרישה לכימות כתב התביעה. הן מהתגובה לבקשת רשות הערעור והן מכתב ההגנה עולה כי אין מחלוקת על כך שחוקת העבודה חלה על המבקש. עיון בכתב ההגנה מעלה כי המשיבה מודה במפורש כי על המבקש חלה חוקת העבודה (סעיפים 8, 9 לכתב ההגנה), וכי היא מוכנה לשלם למבקש לפי חוקת העבודה (סעיפים 12, 21 לכתב ההגנה). המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא האם כטענת המשיבה השכר המשולם למבקש בפועל גבוה מהשכר שהיה משולם לו על פי חוקת העבודה. לפיכך, כימות התביעה דרוש להכרעה במחלוקת בין הצדדים, וקבלת התביעה לסעד הצהרתי לא תקדם את ההכרעה במחלוקת. במקרה הנדון, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי חובה על המבקש לכמת את תביעתו, כיון שהכימות חיוני לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים.

8.      בהתייחס לטענה כי המבקש אינו מסוגל לכמת את תביעתו נוסיף כי המבקש רשאי לנקוט הליך של גילוי מסמכים, ולעתור לכך שיימסרו לו המסמכים הדרושים לכימות תביעתו.

9.      סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של
1,500 ש"ח. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  י' תמוז תשע"ג (18 ביוני 2013) בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: